מוסר מלחמה
בפירושו להריגת שמעון ולוי את אנשי שכם, שואל הרמב"ן - כיצד מסתדר המעשה הזה מבחינה מוסרית.
תחילה מביא הוא את פירוש הרמב"ם (פ"ט מהלכות מלכים הי"ד) שאומר שבני נוח מצווים באחת משבע מצוותיהם להושיב בתי דין, ואם עברו בני נוח על מצוות שלהם הרי הם חייבים מיתה, וכיוון שלא דנו בני העיר את שכם בן חמור על מעשה הנבלה שעשה בדינה - הרי כולם חייבים מיתה.
הרמב"ן לא מסכים עם פירוש הרמב"ם.
על פירושו הוא שואל - אם כן, מדוע יעקב כעס עליהם בפרשת ויחי, ואמר עליהם "ארור אפם כי עז" ואף פיזר אותם בכל ישראל "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל"?
אלא הוא אומר לא היה זה על פי דין, בין אם על מצוה זו אינם חייבים מיתה (אלא רק על אחרות כמו רצח או גנבה) ובין אם בני יעקב הם לא בית דין שאמור לדון אותם.
מה אם כן הסברו של הרמב"ן?
כך הוא כותב:
"כי בני יעקב - בעבור שהיו אנשי שכם רשעים ודמם חשוב להם כמים - רצו להינקם מהם בחרב נוקמת, והרגו המלך וכל אנשי עירו, כי עבדיו הם וסרים אל משמעתו. ואין הברית אשר נימולו נחשב בעיניהם למאומה כי היה להחניף לאדוניהם".
לפי פירושו יוצאים כמה דברים:
הם לא דנו אותם על פי דין מפורש אלא מבחינה מוסרית על פשעם ורשעתם כולם כשותפים למעשה.
לפיכך, כיוון שאין כאן דין הריגה ברור, יש ליעקב רשות לסבור אחרת מהם, והוא מבקר אותם קודם כל כי הם הכניסו את משפחתו לסיכון עכשווי, וכן כי אולי יקיימו את הברית שכרתו איתם ויתגיירו וכו' ואז כל מעשיהם היו לשווא.
אך עדיין גם תפיסת בני יעקב, שמעון ולוי, חשובה. אם ברור שיש כאן רשעים, שעשו מעשה נפשע, האם צריך לחפש 'סעיף בחוק' כדי לנקום בם? הרי זה פשוט! 'הכזונה יעשה את אחותנו'??
הרי לנו ויכוח על מוסר בעת מלחמה. אין כאן 'סעיף מפורש'. יש כאן רשעים ומעשה נבלה, והשאלה היא איך לנהוג בהם...