רמב"ן לפרשת וירא - השגחה כללית והשגחה פרטית
הקב"ה מעיד על אברהם אבינו בפרשתנו את המילים הבאות:
"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט).
שואל הרמב"ן - מהי אותה ידיעה?
תחילה מביא הרמב"ן את פירוש רש"י שהוא לשון חיבה, כמו "ולנעמי מודע לאישה" (רות ב א), "ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שמות לג יז).
אך בסוף דבריו מביא הרמב"ן את הפירוש הנכון בעיניו, והוא לנו - יסוד באמונה:
והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש. ירמוז, כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל, היא לשמור הכללים. וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם. אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט, להיות שמירתו דבקה בו תמיד, לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל. כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז). ובאו מזה פסוקים רבים, כדכתיב (תהלים לג יח) הנה עין ה' אל יראיו...
מה פירוש דברי הרמב"ן? מה פירוש זה שידיעת ה' בעולם השפל היא רק ידיעת הכללים אבל ידיעתו בעניין חסידיו היא גם בפרטים?
מסביר ר' בחיי שלא מדובר כאן על ידיעת ה' מה קורה בעולם. בזה יודע ה' הכל, ואין הבדל בזה בין איש לאיש. אלא מדובר כאן על השגחה במובן של שמירה מנזקים. בזה מתייחד הצדיק מהאנשים הרגילים. הקב"ה קבע חוקים בעולם, אלו הכללים, וכל אחד נוהגת ההשגחה איתו כפי הכללים הקבועים. זו השגחה כללית.
אמנם צדיקים הקב"ה משגיח עליהם באופן פרטי.
אם למשל אדם עשה דבר מה שלפי כללי ההשגחה הוא אמור לקבל עכשיו בחזרה תגובה מסויימת - הרי שכך יקרה, אך אם אותו אדם הוא צדיק, הקב"ה משגיח עליו, כביכול נמצא לידו, באופן פרטי, ויכול להיות שלא יחול עליו הכלל הרגיל.
זו השגחה פרטית, זה - רגלי חסידיו ישמור, ולזה זכה אברהם אבינו, שהקב"ה יודע אותו, הכוונה משגיח עליו בהשגחה פרטית.
שבת שלום.